כל חובב כדורגל שומע במהלך חייו את צמד המילים "חדר הלבשה" מאות אם לא אלפי פעמים, לפעמים צמד המילים מגיע בקונוטציה חיובית ולפעמים שלילית, אבל שמפרקים את צמד המילים הזה מה בעצם עומר מאחוריו ?

למה צמד המילים הללו הוא כל כך עוצמתי לטוב ולרע, ושמנסים לחשוב לרגע מה עומד מאחורי צמד מילים זה, מבינים שעומדת שם מילה אחת והיא אולי המילה הכי עוצמתית שיש והיא ''חברות''.

שהכל טוב החברות תמיד תיהיה טובה כמו גם חדר ההלבשה, הרפש לא יוצא, אין לכלוך יש אוטופיה

הכל מושלם הכל טוב.

הבעיה היא שבספורט ובטח בחיים, לא תמיד הכל ורוד...

החיים כל הזמן ממשיכים להתקיל, להפתיע ולזמן לנו רגעי אתגר והתמודדות אישיים וקבוצתיים.

וברגעים האלו אנו כבני אדם אינדיבידואלים נמדדים באופן אישי וכחלק ממכלול.

בעיני, חדר הלבשה טוב וחזק לא נמדד ברגעים שטוב, חדר הלבשה טוב וחזק נמדד ברגעים לחוצים, נמדד ברגעים שקשה, שלא הולך, שאתה עם הגב לקיר.

כל אדם שנולד ב-DNA שלו מתוכנת בראש ובראשונה לשרוד ולדאוג לעצמו, לכולנו יש מנגנון השרדות אם נרצה או לא.

האם אני שמתוכנת לחשוב על טובתי האישית מסוגל לראות שיש משהו שהוא גדול ממני, משהו שחשוב יותר מטובתי האישית עד כדי כך שאתעלם מהאינטרס האישי שלי עבור טובת הכלל ?

התשובה היא חד משמעית כן.

שבני אדם מתעלים על יצר השרדותי זה ומקריבים את הטוב האישי שלהם לטובת הכלל אתה מבין כמה עוצמה יש במילה חברות, שהרגש והאמפתיה שיש לך לבנאדם ממול הוא כל כך גדול שאתה תקריב את הטובה האישית שלך עבורו (או עבור הקבוצה).

ושאני חושב על חדר הלבשה חזק וזה לא משנה אם זה חדר הלבשה של בני עשר, שמונה עשרה או בוגרים, אין לי ספק שברגע שההבנה הזו קיימת אצל כל חברה, תאגיד ובטח קבוצת ספורט לא יכול להווצר מצב שלא תצא מנצח!